יום שבת, 23 באוקטובר 2010

"חוק הנאמנות" - האם הוא באמת רע?

בתחילת חודש אוקטובר הועלתה בפני הממשלה הצעה לשנות את חוק האזרחות כך שמתאזרחים יצטרכו להצהיר על נאמנותם למדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". לאחר שההצעה עברה בממשלה, הועלו טענות רבות כנגדה. על אף, הטענות אני סבור כי הצעת התיקון לחוק הנאמנות אינה מזיקה, ואף בעלת ערך חיובי.

אדם יכול לקבל אזרחות ישראלית בכמה דרכים. שתי דרכים חשובות הן חוק השבות, המעניק אזרחות ישראלית כמעט באופן אוטומטי ליהודים העולים לארץ, וחוק האזרחות המיועד בעיקר לאנשים לא-יהודים המנסים לקבל אזרחות ישראלית. למעשה כבר כיום דורש חוק האזרחות הצהרת נאמנות למדינה. כל אחד הרוצה לקבל אזרחות ישראלית לפי חוק זה נדרש להצהיר "אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל". כפי שניתן לראות, אין בהצהרת הנאמנות שבחוק כיום התייחסות לאופי המדינה.

התיקון המוצע לחוק מיועד לשנות את ההצהרה כך שתתייחס לנאמנות למדינת ישראל בעלת אופי מסויים - אופי יהודי ודמוקרטי. האופי היהודי של מדינת ישראל מופיע כבר במגילת העצמאות שם מוכרזת הקמתה של "מדינה יהודית". גם האופי הדמוקרטי של המדינה נובע מתיאור העקרונות עליהן מושתתת המדינה (אם כי המילה דמוקרטיה לא מופיעה בפירוש).

טבעי שאזרחי המדינה ידרשו ממי שרוצה לקבל גם כן אזרחות שיהיה נאמן למדינה. ראינו כי האופי של המדינה מתואר כבר במגילת העצמאות ולכן אין חידוש גדול בהצעת החוק. מדינת ישראל היא מדינה יהודית גם כיום, וכל אחד המגיע הנה יודע זאת היטב. מהו האופי היהודי? הדבר נתון לפרשנות של כל אחד ואחד מהאזרחים. הצעת החוק באה לפיכך להדגיש את המתואר במגילת העצמאות והיא בעלת נופך רעיוני בלבד. ברור לכל כי אם אדם מבקש אזרחות בשביל לפגוע במדינה, הוא לא יחשוש להצהיר לה נאמנות לפי כל נוסח - הרי המילים לא חשובות לו אלא היעד של האזרחות בלבד.

להצעת החוק כפי שהיא עלתה בפני הממשלה יש צד אחד שלילי הבולט במיוחד - חובת ההצהרה החדשה מוטלת רק על אנשים לא-יהודיים (אלה המקבלים אזרחות מתוקף חוק האזרחות), ולא על יהודים (המקבלים אזרחות מתוקף חוק השבות). כתוצאה מכך, הצעת החוק נתפסת כדבר גזעני - כאילו המחוקק אומר שעל היהודים ניתן לסמוך שיהיו נאמנים למדינה, אך על הגויים אי אפשר לסמוך. ההיבט המפלה בהצעת החוק הוא גם זה שגרר את התגובה השלילית ברחבי העולם כלפי הצעת החוק.

להחלת החוק גם על יהודים יש מתנגדים בממשלה בעיקר מסיעת יהדות התורה. חברי הכנסת של יהדות התורה והציבור אותו הם מייצגים לא מוכנים להשבע אמונים למדינה כל עוד היא מדינה דמוקרטית. הרי זו הסיבה שליצמן הוא רק סגן שר ולא שר הבריאות - כך נחסכת ממנו שבועת האמונים הנדרשת עם המינוי לשר בממשלה.

לפי דעתי, טוב יעשה אם יחילו את הצעת החוק על יהודים ועל לא יהודים כאחד. ההתנגדות של יהדות התורה להחלת ההצעה על יהודים היא צביעות לשמה - הם מוכנים לדרוש מאחרים את מה שהם לא מוכנים לבצע בעצמם.

חלק מהמתנגדים להצעת החוק טוענים שהיא הצעת חוק פשיסטית. אולם, כפי שהסברתי הצהרת נאמנות למדינה נדרשה גם מקודם להצעת החוק. הצהרות נאמנות למדינה אינן דבר הייחודי למדינות פשסיטיות. דוגמה בולטת לכך היא ארצות הברית בה נהוג בבתי הספר לפתוח כל שבוע בהצהרת נאמנות לדגל (ה- pledge of allegiance). כתבתי "נהוג" אבל נוהג זה מושרש בחוק במדינות רבות בארצות הברית, והצהרת הנאמנות מחוייבת על פי חוק בבתי הספר הציבוריים. בארצות הברית הדרישה להצהרת נאמנות היא מהציבור הרחב ולא רק ממתאזרחים, ובכל זאת היא אינה מדינה פשיסטית.

לסיכום, אני מאמין שיש מקום להתייחס בזמן קבלת האזרחות לאופי של המדינה. מדינת ישראל נוסדה כמדינה יהודית ואין לנו במה להתבייש בכך. הצעת החוק האמורה מדגישה את האופי היהודי ומציגה את המחוייבות לשלטון דמוקרטי במדינה. בכך, אני סבור שהיא ראויה וטובה. לדעתי עדיף היה אילו ההצהרה הייתה נדרשת גם מיהודים, ואני מקווה שאכן כך יעשה.

2 comments:

  1. הצעת החוק בעייתית בשני מישורים.
    הראשון הוא מישור הפרשנות הניתנת לחוק - מה המשמעות של "מדינה יהודית"? האם מדובר במדינה לעם היהודי, במדינה בה רוב יהודי, במדינה בה החוק הוא חוק הלכה?
    מדוע להשבע אמונים ל"מדינה יהודית", כאשר אין משמעות ברורה למושג מעורפל זה?
    אם דורשים מאתנו להשבע לאופיה של מדינה מסוימת, קודם כל על הרשות המחוקקת להגדיר את אופי המדינה בחוקה. כל עוד אין חוקה שעומדת בצורה ברורה על עקרונות ואופי המדינה, הצהרת אמונים כזו יכולה להיות מנוצלת לרעה, מה גם שהיא כרגע חסרת משמעות מעשית.

    שנית, הצעת החוק בעייתית כי היא פשוט לא חכמה. ניתן לטעון כי אופי המדינה יהודי על פי מגילת העצמאות, וכי אין דבר חדש בכך שדורשים בכל מבקש אזרחות להכיר בכך - אך בימים רגישים אלו, בהם ישנה התרחקות בין הציבור הערבי-ישראלי ליהודי-ישראלי, בהם ישנה עלייה בכוחו של ליברמן הקורא לחילופי אוכלוסין ובהם ישנם קשיים מדיניים רבים במשא ומתן עם הפלסטינים - מה מקדמת הצעת חוק זו?
    האם היא תורמת יותר לבטחון המדינה, או מזיקה על ידי ייצור אנטגוניזם מצד חוגים שונים במדינה (לא בהכרח לא יהודים)?
    האם היא מאחדת את העם, או מפלגת?
    הצעות חוק צריכות להיות, מעבר לנכונות לוגית/לשונית/תחבירית, גם חכמות מבחינת מועד חקיקתן והשלכתן החברתית והמדינית.

    השבמחק
  2. לגבי המישור הראשון: אני מאמין שטוב שלא הגדירו מהי מדינה יהודית בחוק. עד כה לא נעשה ניסיון לקבוע בחקיקה מהו האופי היהודי המדוייק של מדינת ישראל מלבד העובדה שהוא קיים (למשל בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו). דווקא השארת המושג "מדינה יהודית" ללא פרשנות מוגדרת מאפשר לכל אחד להתייחס לביטוי כראות עיניו - הדבר מאפשר פלורליזם ביחס לאופי היהודי של המדינה.

    לגבי המישור השני: אקדים ואומר שלפי דעתי היה טוב אם היו מחוקקים את החוק במועד אחר, בגלל התקופה הרגישה בה אנו נמצאים. אף על פי כן, יש שתי קבוצות שעשויה להיות להן בעיה עם החוק. הקבוצה הראשונה היא אלה שלא מסכימים עם המונח "מדינה דמוקרטית". לעניות דעתי, דמוקרטיה צריכה להגן על עצמה מפני פלגים אנטי-דמוקרטיים. אם קבוצות אלה תתפלגנה מהמדינה (בין אם הן בשמאל ובין אם הן בימין) רק נרוויח מכך. הקבוצה השניה היא אלה שלא מסכימים אם המונח "מדינה יהודית". רוב תושבי ישראל מודעים לאופי היהודי של המדינה ומסכימים איתו. החלקים בציבור הערבי שמתנגדים להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית הם אותם פלגים שהולכים עם דגלי פלסטין ברחובות ודוגלים בגישה של מדינה אחת - מדינה פלסטינית בלבד. חלק זה של הציבור הערבי מיוצג על ידי התנועה האיסלמית שלדעתי כבר פילגה עצמה מהמדינה - כך שהחוק לא יגרום לשינוי. גם אם אדם הוא מוסלמי או נוצרי אין פירוש הדבר שהוא באופן אוטומטי מתנגד למדינה יהודית. בעניין זה ניתן לראות את מדינות אירופה: רבות מהן (למשל מדינות סקנדיביה) הן בעלות אופי נוצרי מובהק (הדגל, מוסד המלוכה ועוד). אין הדבר מונע מקהילות לא נוצריות לשגשג שם.

    השבמחק