יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

מה הרמב"ם היה אומר על קצבאות האברכים?

ברשומה זו, אצטט שתי הלכות שכתב הרמב"ם וכנראה נשכחו על ידי חלק מהאוכלוסיה, וחבל שכך.

רבי משה בן מימון נולד בשנת 1138. במהלך חייו הוא פירסם ספרים וכתבים רבים, ועסק בנושאים מגוונים. הוא הצליח לשלב בחייו בין אורח החיים הדתי לעיסוק בנושאים מדעיים "חילוניים" (בין היתר כתב 10 ספרי רפואה שונים).

אחד מכתביו ההלכתיים החשובים ביותר הוא "משנה תורה" שכתיבתו הסתיימה בשנת 1177, מאות שנים לפני שעלתה סוגיית הקצבאות לאברכים בפעם הראשונה. שני הציטוטים המופעים למטה לקוחים מספר המדע (הספר הראשון במשנה תורה), ובפרט מפרק ג' של הלכות תלמוד תורה.

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.
(הרמב"ם: הלכה י', פרק ג', הלכות תלמוד תורה, ספר המדע, משנה תורה)

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים היא ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב.
(הרמב"ם: הלכה י"א, פרק ג', הלכות תלמוד תורה, ספר המדע, משנה תורה)

אמנם את הרמב"ם כבר לא ניתן לשאול לגבי דעתו בנושא הקצבאות לאברכים ואי יציאתם לעבודה באמתלה של לימוד תורה, אך  אני סבור שציטוטים אלה ממחישים מה הוא היה אומר לו היה עד למתרחש היום בעניין זה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה