יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

נקודת מבט אחרת על הצורך בהקפאה שנייה

בסוף חודש ספטמבר, הסתיימה הקפאת הבנייה בת 10 החודשים עליה הכריז רה"מ נתניהו. כמעט באופן מיידי האמריקאים דרשו שנאריך את ההקפאה, והפלסטינים מיהרו להודיע שאם אין הקפאה אין שיחות. בתחילה התנגד נתניהו להמשך ההקפאה, אך בהמשך, בעקבות חבילת הטבות אותה מציעה ארה"ב, הוא היה מוכן לשקול אותה מחדש (אם ההסכמות יעלו על הכתב). במאמר זה אציע עוד נקודת מבט על הצורך בהקפאה נוספת.

ב- 26 בספטמבר נראה שההקפאה התקדימית עליה הכריז נתניהו התסיימה ולא תשוב. ההקפאה של נתניהו הייתה הפעם הראשונה בה הבנייה בהתנחלויות נעצרה לגמרי באופן רשמי, והיוותה עוד אחת מהמחוות הרבות שניתנו לפלסטינים. כאשר הכריז עליה נתניהו, ההקפאה היוותה מעין נקודת זכות לישראל בתקשורת העולמית. ההקפאה הראתה שפניה של ישראל לשלום.

אף על פי כן, הפלסטינים הסכימו להתחיל בשיחות ישירות רק זמן קצר לפני תום ההקפאה, ואילו אנחנו נתבקשנו להאריכה על מנת שהשיחות תמשכנה להתקיים. במצב שנוצר האשמה על פיצוץ השיחות הופלה על ישראל, ובהתאם לכך הופעלו לחצים להארכת ההקפאה.

בתחילה, נתניהו ושריו הכריזו שיתנגדו להמשך ההקפאה. טענתם הייתה שמלכתחילה דובר על כך שההקפאה היא חד-פעמית ולא תחזור. אולם, האמריקאים המשיכו ללחוץ ולבסוף נתניהו שינה את דעתו, וכעת הוא תומך בהקפאה נוספת תמורה להטבות מהאמריקאים.

ההטבות שמציעים האמריקאים הן בשיטת "המקל והגזר". הגזר הוא מתן אפשרות לרכישת מטוסים, סיוע צבאי וכגולת הכותרת המשך הטלת הוטו במועצת הבטחון על החלטות התוקפות את ישראל (כל זאת בתנאי שמגיעים להסכם תוך שנה עם הפלסטינים). לעומת זאת הגזר המשתמע מכך הוא הפסקת הטלת הוטו - צעד שארה"ב לא נקטה בו עד כה.

יש לי בעיה עם ההסכמה להקפאה נוספת תמורה לחבילת הטבות. הדבר יוצר את הרושם שממשלתנו מוכרת את עקרונותיה תמורת שוחד. חבילת ההטבות הזו יכולה לפגוע בנו כמו בומרנג - מעתה יחשבו שלמדינת ישראל אין עקרונות מהם היא לא מוכנה ליסוג, אלא שכל הדרישות שלה נועדו על מנת להשיג הטבות וסיוע מארה"ב.

מה אם כך היא נקודת המבט האחרת על הצורך בהקפאה? יש לישראל הזדמנות מצויינת להראות שאין היום פרטר פלסטיני לשלום. אם נקפיא את הבנייה, ובכל זאת הפלסטינים לא יסכימו לשבת ברצינות לשיחות (אני משוכנע שעם ההודעה על הקפאה נוספת הם ימצאו תירוץ חדש במהרה), נוכל לבוא ולטעון ש"הנה, ניסינו" אבל הצד השני הוא סרבן שלום.

בדרך זו, נוכל תמורת הקפאה בת 3 חודשים נוספים, להראות שמי שמחבל בתהליך השלום הוא הצד השני. מהלך מעין זה עשוי להקנות לנו נקודות חשובות בקהילה הבינלאומית ולסייע בשיקום התדמית של המדינה.

לצערי, גישה זו אינה מושלמת. הקפאת הבנייה יצרה תקדים מסוכן בו אנו עושים וויתורים לפני המשא ומתן, ולא במסגרתו ובתמורה לוויתורים מקבילים על ידי הצד השני. כמו כן, אין ערובה לכך שהקהילה הבינלאומית תראה בהמשך ההקפאה צעד המראה על המחויבות של ישראל לשלום ואת הסירוב לשיחות של הפלסטינים כצעד המרחיק אותנו מההסכם המיוחל. ייתכן מאוד, שכאשר אנו נציע את האצבע בדמות הקפאה בשטחים, הקהילה הבינלאומית תדרוש את כל היד - הקפאת הבנייה גם בשכונות כמו גילה ופסגת זאב שבירושלים. כמו כן, ייתכן מאוד שאם נסכים להקפאה נוספת, הדבר יתקבע ומעתה נדרש כל הזמן להקפאות בנייה.

המצב שנוצר מחייב להזכר בפתגם "חכם לא נכנס לצרה שפיקח יודע לצאת ממנה". ההקפאה הנוספת היא חרב פיפיות העלולה מצד אחד להביא תועלת אך מהצד השני להזיק ולפגוע בעמדת ישראל במשא ומתן. ייתכן שעדיף היה לישראל לא להכנס לצרה הזו מלכתחילה ולא להכריז גם על ההקפאה הראשונה - בדרך זו לא היינו נכנסים לבעיה העמוקה והקשה יותר של ההקפאה השניה.

בפוסט זה התייחסתי לפן אחד מבין רבים בנוגע להקפאה השנייה ואני מקווה שהצלחתי לחדד את המורכבות שלו. אני חושב שגם אם לבסוף הממשלה תחליט על הקפאה נוספת, הדרך בה נציג אותה לעולם חשובה הרבה יותר מהפסקת הבנייה עצמה. אם נוכל לנצל את ההקפאה בשביל להראות שבצד השני אין פרטנר אז נקבל גמול ראוי לשלושה חודשי הקפאה. אולם אם לא נצליח לעשות זאת ונקפיא את הבנייה, השיחות לא תתקדמנה ועדיין ישאר הרושם שיש פרטנר פלסטיני אז אנו מצבנו רק ידרדר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה