יום שלישי, 11 בינואר 2011

המימון של ארגוני השמאל

אביגדור ליברמן יצר לאחרונה עוד סערה בפוליטיקה הישראלית עם הצעתו להקים ועדת חקירה לבדיקת המימון של ארגונים בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. ליברמן טוען שצריך לבדוק מי הם הממנים את הפעילות של ארגונים אלה, פעילות אשר לטענתו פוגעת במדינת ישראל בזירה הבינלאומית. האם גישה זו נכונה?

הדיון שליברמן רוצה לעלות אינו פסול מיסודו, ולפי דעתי אולי אף הכרחי. ארגונים כמו "בצלם" ו"יש דין" הם ארגונים המציגים עצמם כארגוני זכויות אדם, אך בפועל האג'נדה שלהם, כפי שהיא משתקפת בפעילותם, איננה רק זכויות אדם. ארגונים אלה מנסים לקחת חלק פעיל בשיח הפוליטי בישראל, והם בעלי אוריינטציה שמאלנית מובהקת. אין לי בעיה עם הכיוון הפוליטי, גם אם זה בשמאל הקיצוני או בימין הקיצוני, של ארגון זה או אחר, כל עוד הדבר גלוי ומוצהר. לפי דעתי מקור המימון של ארגון כלשהו משפיע על האג'נדה של אותו ארגון, ואם הארגון מציג את עצמו בתור ארגון אובייקטיבי עלולה להיווצר בעיה כתוצאה מכך.


בשביל להבין את הבעייתיות שעשויה לנבוע ממקורות מימון שונים אשתמש בדוגמה. נניח שיפורסם מאמר הקובע שלאנושות אין השפעה על ההתחממות הגלובלית ומציג לצורך כך תצפיות וטיעונים שונים. אם המאמר יפורסם בכתב עת נחשב אז כנראה נתייחס אל המאמר ברצינות. גם אם לא נסכים איתו, כנראה שלא נערער על אמינות הכותבים, לפחות לא בתחילה. אולם, אם יתברר שאותו מאמר מומן על ידי קונצרן תעשייתי מזהם, וכתב העת קיבל תרומה נכבדת עבור פרסום המאמר, אז אולי נתייחס בחשדנות לאמינותו - הרי לקונצרן יש אינטרס מובהק שלא יטילו עליו מגבלות שונות.

אין הדבר שונה כשמתייחסים לעמותות המתיימרות להציג נתונים שהן אוספות על הסכסוך הישראלי פלסטיני. גם פה, לזהות התורמים יכולה להיות השפעה רבה. בעולם יש גופים ומדינות רבות המנסים לקדם את האינטרסים שלהם. קידום האינטרסים יכול להעשות בדרכים רבות, חלקן גלויות (כמו דיפלומטיה ישירה) וחלקן פחות גלויות. אחת הדרכים הפחות גלויות היא מימון ארגונים שיקדמו את האג'נדה של התורם במקומו.

לפי גישתי, טוב שיהיה דיון על התורמים של ארגוני השמאל, כשם שטוב שיהיה דיון על התורמים של ארגונים אחרים. כנראה שאינני יחיד בגישתי, מכיוון שרשם העמותות אכן דורש מהארגונים לפרסם את דוחות כספיים, ובין השאר רשימה של מדינות שתורמות להן. בבדיקתי באתר "בצלם" מצאתי רשימה מ- 2009 של מדינות וגופים זרים שתרמו להם כסף. סכומים גדולים נתרמו ממדינות שבתקופה האחרונה היו רחוקות מלהיות תומכות גדולות בישראל, ובוודאי מקדמות אג'נדה משלהן באזור. כמו כן, תרומה גדולה התקבלה מארגון ה- NDC הפלסטיני הממומן בתורו (לפי בדיקה באתר האינטרנט שלו) על ידי גופים הפועלים במדינות העוינות את ישראל. אי אפשר שלא לחשוד שעמותה שמקבלת תרומה ממדינה זרה תרצה לרצות את אותה מדינה ולהמשיך לקבל את התרומה הנדיבה.

לאור זאת, מה רע ברעיון ועדת החקירה של ליברמן? ועדת החקירה של ליברמן הולכת להיות ועדה ממלכתית. זוהי למעשה התערבות של הרשות המבצעת בשיח הפוליטי במדינה. התערבות זו אינה הגיונית במדינה דמוקרטית, ומזכירה לי את החקירות שפוטין מנהל ברוסיה נגד האופוזיציה. לפיכך, לדעתי אין מקום לקיים ועדת חקירה כזו בישראל.

הפתרון המוצע על ידי הוא אחר. כבר כיום העמותות צריכות לפרסם את רשימת התורמים שלהן. לדעתי צריך לחייב את העמותות (כל העמותות, לא רק בארגוני השמאל) להנגיש לציבור את הרשימות על ידי פרסום זמין של רשימות התורמים באתר האינטרנט של רשם העמותות. צעד זה יתרום לשקיפות בניהול העמותות כולן, ויאפשר לנהל דיון ציבורי על ניסיונות ההשפעה של גופים ומדינות זרות על השיח בישראל באמצעות עמותות שונות בכלל, וארגוני השמאל בפרט.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה