יום רביעי, 16 בפברואר 2011

פריסת מקלדת חדשה בעברית - יתרון מפתיע באופן אופיס

מכון התקנים פרסם זה מכבר טיוטה לפריסת מקלדת חדשה בעברית. על בסיס טיוטה זו יצרו בחברת Lingnu פריסת מקלדת שניתן להתקינה במערכות ההפעלה השונות (חלונות, מק, ולינוקס). לפני מספר ימים החלטתי לנסות את פריסת המקלדת החדשה.

ההתקנה של פריסת המקלדת (ניסיתי תחת חלונות 7) היא פשוטה וקלה. מורידים קובץ zip (ראו קישור בתחילת הפוסט לאתר חברת לינגנו) ומפעילים את קובץ ההתקנה. לאחר ההתקנה מומלץ להסיר את פריסת העברית הישנה (דרך הגדרות השפה בלוח הבקרה).

הפריסה החדשה זהה לפריסה הישנה בשתי הרמות הראשונות, כלומר כאשר נקיש על המקשים באופן רגיל או עם shift נקבל את כל התווים אליהם התרגלנו. אולם, הפריסה החדשה מוסיפה תווים ברמות 3 ו- 4 של המקלדת - תווים הנוצרים על ידי לחיצה על מקש alt gr עם בו בלי shift. התווים החדשים שנוספו כוללים סימני ניקוד, קו מפריד (בנוסף למקף שתמיד היה), גרשיים אמיתיים (״), מרכאות ימניות (” או „) ושמאליות (“) ועוד.

השימוש בפריסה החדשה התגלה כנוח מאוד. ההקלדה הרגילה לא השתנתה ואילו עכשיו אני יכול להוסיף נִקּוּד בְּקַלּוּת רַבָּה - בדרך כלל סימן הניקוד מופיע על ידי לחיצה על alt gr יחד עם האות הראשונה של השם של סימן הניקוד. תיאור מלא של מיקום התווים מופיע באתר לינגנו.

ציינתי בכותרת שיש יתרון מפתיע באופן אופיס לשימוש בפריסה החדשה. עד כה, בדיקת האיות באופן אופיס לא יכלה להתמודד עם ראשי תיבות בהן נעשה שימוש במרכאות במקום גרשיים (למשל סה"כ). בודק האיות התייחס בנפרד לאותיות שלפני המרכאות (סה) ולאותיות שאחרי המרכאות (כ), ולא ניתן היה להוסיף את ראשי התיבות בשלמותם למילון האיות. אולם, כאשר ניסיתי את אותו דבר רק עם סימן הגרשיים (סה״כ), כפי שאכן צריך לכתוב בעברית, גיליתי להפתעתי שהבעיה נפתרה - בודק האיות יכול להתייחס לראשי התיבות כמילה אחת וכתוצאה מכך אפשר להוסיף אותם למילון האיות.

7 תגובות:

  1. אני מנסה להבין מה השתנה בגרשיים שפתר את הבעיה באופן אופיס, כי יש לנו דיווח על זה (http://www.openoffice.org/issues/show_bug.cgi?id=99796).

    קפלן

    השבמחק
  2. קפלן: הדיווח הוא לא על גרשיים, אלא על מרכאות. למרבה הצער ומסיבות הסטוריות, פרישת המקלדת העברית המתגבשת כוללת ארבעה סוגים שונים של מרכאות *מלבד* הגרשיים. התו " שהוא הנגיש והמקובל מבין החמישה הוא אחד מסוגי המרכאות.

    לשם הבהרה: בגישה טהרנית, הטיפול הנכון הוא מה שעושה היום אופן-אופיס: מרכאות מפרידות בין מלים. הבעיה, כמובן, שגרשיים לא נמצאים בשימוש נפוץ.

    השבמחק
  3. באופן יום יומי, אני לא רואה ממש הבדל בין מרכאות לבין גרשיים, מבחינתי זה אותו מקש על המקלדת. מבחינה טהרנית אכן מדובר בשתי דברים נפרדים, אבל זה סיפור למי שבאמת מבחין בהבדלים הקטנים ביניהם.

    אגב מרכאות ימניות ושמאליות אמורות להיות זהות בעברית תקנית, הקטע של אחד עליון והשני תחתי הוא נוהג משפות לטיניות: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%AA

    קפלן

    השבמחק
  4. דווקא עברתי לא מזמן על סט המאמרים הויקיפדים בענייני מרכאות וגרשיים, ואז היתה באחד מהם הקפדה על ההבדלים הטיפוגרפיים (הקצה העליון של הגרשיים הוא בגובה הקצה העליון של האותיות, המרכאות גבוהות יותר) -- שאיני מצליח למצוא שוב עכשיו. אם תסתכל בויקיפדיה על גרשיים, תוכל לראות זאת. גם האקדמיה מתייחסת לגרשיים ומרכאות כישויות נפרדות לחלוטין. המצב על המקלדת כיום, מבחינת העברית, הוא תאונה היסטורית מצערת.

    אני אהיה מופתע מאוד אם תצליח למצוא תקן רשמי של עברית שקובע משהו לגבי מרכאות עיליות ותחתיות, או לגבי צורתן של מרכאות פותחות וסוגרות. בכל אופן, יוניקוד כולל סימנים למרכאות בארבע הפינות (ימניות־תחתיות, שמאליות־עיליות, ולהיפך), וטיוטת תקן המקלדת כוללת תמיכה בשלוש מהן שבהן יש או היה שימוש נפוץ בעברית (יוצאות־הדופן הן השמאליות־תחתיות, למרות מה שכתוב בויקיפדיה), לצד המרכאות ה"ניטראליות". אני מציין זאת כדי להדגיש שיש הבדל גם בין מרכאות שמאליות עיליות למרכאות ימניות עיליות -- אבל זה כבר יותר עניין של טיפוגרפיה מאשר של סמנטיקה.

    השבמחק
  5. רַן! גָּרַמְתָּ לִי לִבְכּוֹת מֵאֹשֶׁר. תּוֹדָה רַבָּה.

    לִידִיעַתְךָ, יֵשׁ סִכּוּי שֶהַחוֹלָם, הַחִירִיק וְהַמַּקָּף יָזוּזוּ.

    השבמחק
  6. שי וכל השאר האנשים – אני מפציר בכם לא להאמין לאף מילה בוויקיפדיה. גם אם אני כתבתי אותה. התחום היחיד שבו אתם יכולים להסתמך על ויקיפדיה העברית הוא ערכים על דחפורים. אבל על ערכים על הלשון העברית – בשום פנים ואופן.

    בכללי הפיסוק האקדמיה בהחלט מפרידה בין המירכאות לבין הגרשיים. היא גם מגדירה, אם כי בצורה די רופפת, שצריך להיות הבדל בין המירכאות הפותחות לבין הסוגרות. הטיוטה הנוכחית של התקן עוד לא כל־כך תומכת בזה, אבל השאיפה היא שהתקן הסופי יאפשר להקליד בקלות את כל מגוון התווים הדרושים לפי צורכי השפה ולפי המלצות האקדמיה.

    השבמחק
  7. קפלן ושי - לגבי מרכאות פותחות וסוגרות:
    לפי חוברת „כללי הפיסוק“ של האקדמיה (עמ' 30) בעבר (בכתב יד ודפוס מסורתי) היה נהוג להשתמש במירכאות פותחות בתחתית השורה ואילו מירכאות סוגרות בחלקה העליון של השורה. השימוש במירכאות פותחות עליונות נעשה במכשירים בהם לא היה סימן של מירכאות בתחתית השורה.
    הכלל הזה עודנו נכון – הדרך המסורתית היא שימוש במירכאות פותחות תחתונות אך אין זאת טעות להשתמש במירכאות עליונות מלית ברירה (קושי להוסיף מירכאות תחתונות). אף על פי כן, לדעתי, השימוש במירכאות פותחות תחתונות תלוי בימינו בעיקר בהעדפה הטיפוגרפית של הכותב ולא בכלל רשמי כלשהו.

    השבמחק