יום רביעי, 29 בפברואר 2012

מדוע עדיף היה שבג״ץ לא יבטל את „חוק טל“

בשבוע שעבר התבשרנו כי בג״ץ קבע שאין להאריך את חוק טל פעם נוספת, היות והחוק פוגע בשיוויון ויוצר אפליה לא מוצדקת בין קבוצות שונות באוכלוסיה – בין אלה הנדרשים לשאת בנטל הבטחון ואלה היושבים באוהלה של תורה. תמיד חשבתי שחוק טל הוא חוק רע מיסודו – הוא קובע שישנם אנשים הנהנים מהטבות המדינה (ואף זוכים לפריווילגיות מיוחדות) אך אין הם נדרשים לשאת באותן החובות כמו שאר האזרחים. אף על פי כן, אני חושב שביטול החוק על ידי המערכת המשפטית גורם דווקא לנזק בטווח הארוך לנושא השיוויון בנטל.

קודם לפסיקת בג״ץ, נתניהו תמך בהארכת החוק ל־5 שנים נוספות – 5 שנים נוספות בהן חלק הולך וקטן מהציבור יישא בנטל וחלק הולך וגדל יעשה לביתו. אני מאמין כי נתניהו תמך בהארכה לא בגלל משנה סדורה לגבי החיוניות של תלמידי הישיבות לקיום המדינה, אלא מתוך הצורך לשמר בכל מחיר את הקואליציה עם המפלגות החרדיות.

ברצונו להאריך את חוק טל, נתניהו בחר באפשרות הקלה – הוא בחר להעדיף את הכיסא על פני טובת המדינה. כאשר בג״ץ קבע שיש לבטל את חוק טל, העבודה נעשתה עבור נתניהו – אין הוא צריך להתמודד עם הדילמה של „כיסא מול גיוס“ אלא הוא יכול להיאחז בקביעה של בג״ץ ולהוביל עם המפלגות החרדיות שינוי מזערי – שינוי אותו יציג לחילונים כמהפכני אך בפועל משאיר את המצב הקיים כפי שהוא.

אם בג״ץ היה בוחר לגנות את החוק, לקבוע שמדובר באפלייה קשה, אך בו הזמנית להחליט שהרשות המחוקקת צריכה לפתור את הסוגיה, נתניהו היה נדרש לבצע בחירה אמתית – הוא היה נדרש להחליט אם טובת הקואליציה מול עיניו או טובת המדינה. בדרך זו היה ברור לציבור כולו כי נתניהו מעדיף לשמר את הקואליציה ולהמשיך ולקיים את אותו חוק פסול. אם בג״ץ היה מחליט לא לבטל את החוק, הוא היה מעמיד מראה מול הכנסת, וכולנו יכולנו לראות מי מבין הפוליטיקאים אכן מייצג את הציבור החילוני. פוליטיקאים רבים דיברו עם השנים בעד נושא השיוויון בנטל, אך כה מעט נעשה בפועל. הצבעה בכנסת על המשך חוק טל הייתה מאפשרת לנו, הציבור הנושא בנטל, לראות מעשים מצד חברי הכנסת: או שהם מתנגדים לחוק ומייצגים אותנו, או שהם מעדיפים את המיעוט שרק לוקח ולא תורם.

אם חוק טל היה עומד בפני הצבעה חוזרת, יכולנו לראות מי ראוי לקבל את הפתק בקלפי ומי צריך ללכת הביתה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה